תלתן נכסים והשקעות בע"מ נ' אווה

החלטה

1.לפני בקשת הנתבעת (להלן:"המבקשת") לחייב את התובעת (להלן:"המשיבה") בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיה בסך של 75,000 ₪, לפי הסמכות הקבועה בסעיף 353 א לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן:"חוק החברות").

2.המבקשת טוענת בבקשה שלפני כי מלבד היותה של המשיבה חברה בע"מ, יש הצדקה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה הואיל והמבקשת אינה תושבת ישראל ועל כן, יהיה עליה לשאת בהוצאות משמעותיות לצורך הגעה לדיוני ההוכחות, עלויות טיסה ולינה בישראל. עוד נטען כי מעיון בתדפיס רשם החברות של המשיבה עולה כי נכסי המשיבה משועבדים לטובת בנקים שונים, כאשר סכום השעבודים הכולל עומד על סך כולל של 2 מיליון ₪.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות לחילופין, מבקשת להסתפק בערבות אישית של בעל המניות במשיבה ולחילופי חילופין, להקטין את סכום הערובה כך שלא יעלה על 10,000 ₪.

המשיבה טוענת כי לאור נסיבות התביעה ויכולתה הכלכלית של המשיבה מחד, והפגיעה בזכויות יסוד שלה מאידך, אין לחייבה בהפקדת ערובה להוצאות המבקשת. לטענת המשיבה, מהצהרתו המצורפת של בעל המניות של המשיבה עולה כי החברה סולבנטית בעלת איתנות כלכלית. כן צורף אישור מרואה החשבון של המשיבה ואישור מהבנק בו מתנהל חשבון המשיבה. לטענת המשיבה, כל אלו מייתרים את הדרישה להפקדת ערובה, שכן אין חולק כי למשיבה הון נזיל בהיקף ניכר, אשר יש בו כדי לשלם את הוצאות המבקשת, ככל שייפסקו.

עוד טוענת המשיבה כי אין לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה לטובת המבקשת אשר כתוצאה מהפרת התחייבויותיה שלה, נאלצה המשיבה להגיש את התביעה נשוא הבקשה; המבקשת לא התייחסה לסיכויי התביעה והבקשה נעדרת תצהיר; סיכויי התביעה להצליח טובים ביותר, במיוחד לאור הגנתה הקלושה של המבקשת.

4.המבקשת מוסיפה וטוענת בתשובה לתגובה כי המשיבה לא הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות המבקשת. המשיבה לא טרחה לצרף לתגובתה דוחו"ת כספיים או אסמכתאות כלשהן שיוכיחו את יכולה הכלכלית לשלם את ההוצאות. עוד נטען כי הבקשה לא כללה עובדות שנדרשו להיתמך בתצהיר וכי בנוגע לסיכויי התביעה, כתבי הטענות שהוגשו בהליך ע"י המבקשת מדברים בעד עצמם.

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה אין מקום במקרה דנן לחייב בהפקדת ערובה מהנימוקים כדלקמן:

א.סעיף 353 א לחוק החברות קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

סעיף זה למעשה יוצר סמכות מקבילה לבית המשפט, להורות על חיוב תובע בהפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקסד"א, אולם סמכות זו לא תופעל באופן אוטומטי ואם סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות ביצוע ההפקדה או שהחברה הוכיחה שיש באפשרותה לשאת בתשלום ההוצאות, הוא לא יחייבה בהפקדה.

ב.המשיבה היא חברה בע"מ וכאשר מדובר בחברה בע"מ, בית משפט נוטה לחייב בהפקדת ערובה יותר מבמקרה של תובע, שהוא אדם פרטי.

ראה לעניין זה: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מ"ד (1) 647, 652 וכן ברע"א 3274/92 סרוסי נ' י.ע.ף קידום מכירות בע"מ, פ"ד מ"ז (2) 192 וכן רע"א 5088/96 STOOMHAMEER AMSTERDAM N.Y. נ' שגב, פ"ד נ' (3) 473, 471.

ג.מסעיף 353א לחוק החברות עולה כי קיימות שתי דרכים חלופיות, שבהתקיימן ביהמ"ש לא יורה על הפקדת ערובה. החלופה האחת היא אם החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין. החלופה השניה היא אם סבור ביהמ"ש כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה (ראה גם:רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (13.7.08) ; רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09) (להלן:"פרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ").

ד.בפרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ קבע כב' השופט מלצר בסעיף 13 לפסק הדין כדלקמן:

"מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו:פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני.בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר:

(א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא חריג...

זאת ועוד - ...שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה...

 עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות: